בודאי שמתם לב לתיבה הקטנה מצד ימין שמספרת לכם מה אני קורא עכשיו. התכנון הראשוני שלי היה שבכל פעם שאסיים ספר, אחליף את הספר (ובזה אני עומד בינתיים) ואכתוב ביקורת קצרה על הספר שקראתי (דבר שאני לא עומד בו).
ומכיון שאחד מנושאי הבלוג הוא ספרים, ועד עכשיו עדיין לא היה אף פוסט על כך, החלטתי שהגיע הזמן לנסות לכתוב על ספר שקראתי ולתת לו ציון כללי של כדאי(ספר ירוק) או לא כדאי (ספר אדום) לקרוא.
ובכן, לאחר ההקדמה המתבקשת הזאת אעבור לדו"ח:
על ש"י עגנון שמעתי כמו כולם, ויצא לי רק קצת לקרוא אותו, ולכן כשנתקלתי בספר החלטתי לקרוא אותו ולהתרשם.
בספר יש בעיקר לקטים של סיפורים קצרים, אם כי לפעמים הם מתארכים למדי. סיפור אחד (ספר תכלית המעשים) מוגדר על הכריכה כספק רומן, וגם עגנון עצמו כותב בהתנצלות בסוף הספר שהתכוון לפרסמו כרומן אבל לא הסתייע בידו.
הספר מיטיב להציג את עגנון, מדובר בכתיבה עשירה שמביאה מדרשים ומקורות רבים שמומלץ להכיר, הסיפור איטי, והעלילה לא תמיד נעה בכיוון מסויים כי העניין פה הוא לא המטרה, הסיום, אלא הדרך.פשוט צריך להנות מהלשון העשירה (שחסרה היום) ולקרוא לאט.
מסקנה: כדאי לקרוא. צריך לבוא במצב רוח מתאים.